סנסקריט – שפה של אוצרות ידע

סנסקריט – שפה של אוצרות בלתי נדלים של ידע.

מעבר לתפקיד העיקרי של מזמורי הסנסקריט של הוֵדות – שהיה ריפוי ושמירה על איזון והרמוניה עם הטבע – הם שימשו גם כמקור אינסופי של ידע תיאורטי ומעשי.

הרישים – "רואֵי המציאות" – הקדמונים, חזו בתנודות המזמורים הוֵדיים במרחב הפנימי של תודעתם. תבונתם החדה אפשרה להם להפיק מהוֵדה את הידע המוצפן בה. את הידע שהפיקו ביטאו ביצירת מערכות נרחבות של ידע בכל תחומי החיים.

תחומים שונים של ידע הופיעו כך מהוֵדה בהתאם לצורך השעה ובהתאם ליכולת התפיסה וההבנה של האנשים בחברה.

ניקח לדוגמה את התחום של איורוֵדה -"ידע החיים". זוהי שיטה כוללת של בריאות המכוונת לא רק לריפוי מחלות אלה גם למניעתן באמצעות גישה הוליסטית לכל הרמות של הגוף, הרוח וסביבת החיים.

בתקופה הקדומה של עידן הזהב לא היו מחלות. כל האוכלוסיה חיה בבריאות מושלמת ובתיאום מושלם עם חוקי הטבע. לכן, לא היתה קיימת עדיין שיטת האיורוֵדה, פשוט משום שלא היתה נחוצה.

מחלות החלו להופיע רק אחרי זמן רב, לאחר שבמשך תקופות ארוכות חיה אנושות תוך הפרה של חוקי הטבע. כאשר החלו להופיע מחלות, רק אז הפיקו הרישים מהוֵדה את הידע חיים בבריאות ולימדו אותו לאנשים בצורה של מדע האיורוֵדה.

בצורה כזאת הופיעו היבטים שונים של ידע וֵדי – לא רק כדי לענות על צורך השעה אלה גם בכדי להביא לעולם ידע שיתאים ליכולות המנטליות של האדם בתקופות השונות.

כאשר, למשל, חלה ירידה ביכולת לתפוס ולהבין היבטים מופשטים יותר של הידע הוֵדי, הרישים ביטאו אותם מחדש בצורה של סיפורים מיתולוגיים כדי שיהיו נגישים יותר לכלל האוכלוסיה.

במשך תקופות ארוכות, תחומי הידע והמדעים הוֵדיים השונים לא נכתבו אלה נשמרו (כמו הוֵדה עצמה) במסורות שהעבירו אותם מדור לדור בעל פה – ממורה לתלמיד. רק כאשר חלה ירידה ביכולת הזכרון של אדם הועלו תחומי הידע הוֵדי על הכתב – בהתחלה על עלי דקלים מעובדים ואחר כך על נייר.

רבים מהעותקים המקוריים של הכתבים העתיקים אבדו לפני שהודפסו, אך אלפים מהם נשמרו ונמצאים במכוני מחקר, אוניברסיטאות, ספריות ואוספים פרטיים – רובם במקומות שונים ברחבי הודו.

הטווח המלא של ספרות הסנסקריט הוא עצום ולא ניתן לפרטו על גבי דף אחד, אולם יש לציין לפחות כמה מהעיקריים בין תחומי וכתבי הידע העתיק.

שיטות לקידום התפתחות התודעה ולהשגת ידע אמיתי ותקף נמצאות בכתבים הרבים של ששת ה"דארשנות" – הידועות כששת השיטות של הפילוסופיה ההודית: נְיָאיַה, וַיְשֵשִיקה, סַנְקְהְיַה, יוגה, קרמה מימנסה, ווֵדַנְטַה.

תחום אחד מבין ששת הדארשנות הזוכה לפופולריות הולכת וגוברת הוא תחום היוגה. כמה מהכתבים החשובים בתחום זה הם: יוגה סוטרה של פטנג'לי, הַתְהַה-יוגה פְּרַדִיפִּיקַה של סְוַאתְמַרָאמה, גהרנדה סמהיטה, ויגניאנה בהאירבה, שיבה סוטרה, הַתְהַה-רתנה-ואלי וכו'.

כבר הזכרנו את התחום העצום של איור-וֵדה, "מדע החיים". כמה מהכתבים החשובים בתחום זה כוללים את: צַ'רַקַה סַמהיטה, שוּשרוּתה סמהיטה, ואַשְתָאנְגַה-הְרְדַיַם.
תחום הארכיטקטורה נקרא סתהאפתיה וֵדה, או וַסְתוּ וִידְיָה, והוא מכיל את מדע הצורה והמרחב ואת הידע הנחוץ לבניית מבנים בתאום עם חוקי הטבע.

תחום נוסף הממלא תפקיד חשוב מאוד במסורות הודיות נקרא "גיוטישה" – אסטרולוגיה וֵדית. הקשר הבלתי נראה בין כל היבטי הקיום הוא הבסיס לתחום הידע הנרחב הזה. גם בימינו נעשה שימוש בתורת הגיוטישה לשם חיזוי ומניעה של השפעות שליליות בחיים ולשם הבאת חיי האדם לכדי תיאום עם חוקי הטבע.

האופנישדים הם כתבים המכילים ידע רוחני ופילוסופי מעמיק, ועוסקים בהיבטים שונים של המציאות המוחלטת האינסופית והקשר שלה למרחב הפנימי של התודעה האנושית.

תחום הידע הנקרא אִיתִיהָאסַה מכיל את האפוסים הגדולים של המהאבהרתה והראמאיאנה – אשר יחד עם הפוראנות מהווים את ההסטוריה והמיתולוגיה של התרבות ההודית העתיקה. כתבים אלה שהם למעשה אוסף עצום של פסוקי שירה מכילים את הידע הוֵדי בצורה של סיפורים מורכבים ושובי לב.

ניתן לומר ששני הסיפורים של האיטיהסה – הראמאיאנה והמהאבהרטה – הם מהחשובים ביותר בתרבות הודו העתיקה והמודרנית כאחד.

סיפור המהאבהרטה כולל כ-100000 פסוקים ובמרכזו סיפור התהוותה של מלחמת המהאבהרטה. מלחמה עקובה מדם שהחלה מסכסוך בין 5 האחים "הטובים" הנקראים "בני הלבקן" ובין 100 דודניהם "הרעים" בני המלך העיוור. במהאבהרטה משולבים מאות סיפורי משנה שזורים בשאלות קיומיות ורעיונות של מוסר השכל.

בראמאיאנה מסופר סיפור חייו של הנסיך ראמה שיצא למלחמה שבסופה הרג את השד ראוואנה, שחטף את אישתו סיטה. בשני הסיפורים העצומים האלה ניתן לראות סמליות לתהליך ההתפתחות, שהוא אינטראקציה תמידית בין טוב ורע, בין כוחות החושך לכוחות האור.

רבים מהיבטי הידע הוֵדי שהוזכרו לעיל, תורגמו לאנגלית ולשפות אחרות. אולם כידוע, תרגום לעולם לא יוכל ליצג בשלמות את היצירה המקורית. דבר זה נכון פי כמה במקרה של ספרות שחוברה בשפת הסנסקריט אשר עושרה ועומקה לא מאפשר לתרגום להכיל את מלוא המשמעויות המצויות בטקסט המקורי.

לכן אנו ממליצים לכל מי שמתעניין בתחום כלשהו של התרבות ההודית העתיקה, או חש השראה לנוכח עומקה ויופיה של הספרות העתיקה של תרבות זו, ללמוד סנסקריט.

כמובן שלא בכל מי שנמשך להיבט כזה או אחר של ספרות סנסקריט יתעורר העניין בעוצמה שתוכל לספק מוטיבציה ללמוד את השפה בשלמותה. לעומת זאת כל אחד יכול בקלות יחסית ללמוד סנסקריט ברמה שתאפשר לו לקרוא את הכתב המקורי, ואף למצוא מענה לשאלות או ספקות בהקשר לנכונות תרגום ומשמעויות של מילים או חלקי משפט בטקסט.