סנסקריט כשפת הטבע - השפה הראשונית של צלילי היקום

בתרבות הודו העתיקה סנסקריט נחשבה לשפה נצחית הקיימת תמיד בבסיס היקום התופעתי - שפה שמרכיביה הם אבני הבניין של הבריאה כולה.
מזמורי הוודה שהם הביטוי הקדום ביותר של שפת הסנסקריט נחשבו למקור היקום התופעתי הנגלה.

משמעות המילה וודה היא "ידע" והדבר מסמל את הרעיון שמזמורי הסנסקריט של הוודה הינם הביטוי של שלמות האינטליגנציה של הטבע - ביטוי של החוקיות הבלתי נגלת הקיימת מעבר לכל חומר ואנרגיה בשדה הראשוני של תודעה קוסמית.

ניתן לראות את כל המערכות הקיימות בטבע - כמורכבות מרמות שונות, או שכבות של קיום שהפנימית והעמוקה שבהן מכילה את המערכת כולה בצורה ראשונית. כך למשל כל המידע הבונה את גופנו מקודד במולקולות ה DNA, העץ כולו מצוי בצורה ראשונית בזרע, אפילו החוקיות של מערכת מעשה ידי אדם, כמו בניין למשל, מקודדת בתוכניות לפיהן נבנה. באופן דומה ראו המסורות של הודו העתיקה את החוקיות הכוללת של היקום מקודדת בצלילי שפת הסנסקריט שהופיעו בזרימת מזמורי הוודות.

אכן רעיונות מסורתיים אלה יכולים להיראות כאמונות תפלות או פנטזיות דתיות אולם כמה וכמה מהמובילים במדעני העולם משווים רעיונות אלה לתיאוריות המתקדמות של הפיסיקה המודרנית. תיאוריות אלה מתיחסות לאפשרות שמעבר לכל חומר ואנרגיה ישנו שדה אחד. בשדה מאוחד זה קיימת  כל החוקיות יחד עם כל האנרגיה של כל הקיום התופעתי ומשדה זה נובע היקום כולו.
בוודה ובספרות הוודית מתוארים רעיונות אלה בסיפורים ומשלים המכילים משמעויות עמוקות בסמליות שבהם.  קל להחמיץ את החכמה הטמונה בסיפורים שכאלה אם מתייחסים אליהם באופן שטחי או מתייגים אותם בתוית של סיפורי מעשיות דתיים, אך אם נביט מעבר לסיפור שעל פני השטח, עמוק לתוך הסמליות המובעת בהן, יתכן שנמצא בהם ערכים מעניינים.

נושא אחד המתואר ברבים מסיפורים אלה הוא תיאור תהליך היווצרות היקום. באחד מסיפורים אלה מתואר היקום כנובע מתוך ריקודו של האל שיבה. לפי הסיפור רקד שיבה בעודו מכה בתוף ומהצלילים שנבעו מהתוף יצאו צלילי האלפבית של שפת הסנסקריט ויצרו את העולם כולו.

שיבה מסמל כאן את התגלמות התודעה הקוסמית בעוד שהריקוד והתיפוף מסמלים את הדינאמיקה של חוקי הטבע בתהליך יצירת היקום והצלילים של שפת הסנסקריט מסמלים את התנודות הבסיסיות המהוות את אבני הבנין של החומר והאנרגיה המרכיבים את מכלול הקיום התופעתי.